מכירים את הסיפור המפורסם "סבתא בישלה דייסה" ?
אני זוכרת איך הורי השתמשו בסיפור הזה כדי
לנסות ולהאביס בעוד כפית של דייסה,
וגם בהיותינו ההורים שניסינו לדחוף לילד שלנו עוד כפית אחת ודי...
החשבתם מה בבסיס שלו ?
זהו סיפור על תופעה אנושית ידועה ומוכרת.
זו נקראת תופעת ה"דחיינות" !
מי לא מכיר אותה – נכון ?
לא כל כך נעים להודות, מרבית האנשים הם "דחיינים"
ויש כאלו שהם אפילו "דחיינים סידרתיים"...ואני מכירה אותם.
מה היא "דחיינות" ?
זו תופעה מבלבלת...
כי לטווח הקצר, כאשר דוחים משהו לזמן מאוחר,
כי לטווח הקצר, כאשר דוחים משהו לזמן מאוחר,
מפיקים ערך קטן – לא השלמנו משימה או מתלה...פחות מאמץ, דחינו החלטה מאתגרת...
מה שזה לא יהיה, בטווח הקצר נחוש הקלה מסויימת.
לטווח הארוך יותר,
לדחיינות ישנם תוצאות ומחיר כואב,
לדחיינות ישנם תוצאות ומחיר כואב,
שלא מודעים להם כאשר דוחים משהו...
רק בדיעבד ולאחר זמן מבינים את ההשלכות
והמחיר יהיה יותר כבד מהסיפוק הרגעי של הדחייה.
מה שקורה ואיך מרגישים,
כאשר דוחים בכמה ימים את הדיאטה שרצינו להתחיל ?
או דוחים את שיקום מערכות היחסים שלנו ?
או דוחים את ההחלטה לקחת פיקוד על ניהול ההכנסה שלנו ?
דוחים ודוחים ודוחים... ומגלים שככל שעובר זמן,
הבעיה לא נפתרה... למעשה החריפה וזמן יקר אבד.
"חבל שלא עשיתי...לפני !"
שמעתם ספורים דומים ?
חישבו ושתפו ...עדיף שעה אחת קודם !
אני כאן בשבילך,
נעמי פסטרנק – 050-8589975
